זהר ויקרא לראש השנה שג
שב) רבי אלעזר ורבי אבא הוו יתבי. א"ר אלעזר, חמינא לאבא ביומי דראש השנה ויום הכפורים, דלא בעי למשמע צלותא מכל בר נש, אלא אי קאים עליה תלתא יומין קודם, לדכאה ליה. דרבי שמעון הוה אמר הכי, בצלותא דהאי בר נש דאנא מדכינא, אתכפר עלמא. וכל שכן בתקיעה דשופר, דלא מקבל תקיעתא דב"נ דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעה.
שג) דתנינו, ר' ייסא סבא אמר, י הני תקיעתא כסדרן. קדמאה, כלילה מכלא. תניינא, חדא כסדרא וחדא כסדרא, כ גבורה גדולה בינייהו. תליתאה, חד הכא וחד הכא גבורה בינייהו. פ] פוסקא סלקא, ל צ] קומטרא נחתא. חד תקיפא וחד רפיא, והא אוקמוה. ואינון עשרה. ואינון תשע. חד כללא דכלא.
שד) מ ובהאי יומא מתעטרא יצחק, והוא רישא לאבהן. בהאי יומא כתיב, ע) פחדו בציון חטאים. בהאי יומא יצחק אתעקד, נ ועקיד כלא, ושרה ס מיללת
מסורת הזהר ע) (ישעיה יג) ויחי קלד צ"א. ס) (ויקרא טז) ויחי קנה צ"א
מאמר הסולם תקיעת שופר
שב) ר' אלעזר ור' אבא וכו': ר"א ור"א, היו יושבים. אמר ר' אלעזר, ראיתי אבי ביום ראש השנה ויום הכפורים, שלא רצה לשמוע התפלה מכל אדם, אלא אם כן עמד עליו שלשה ימים מקודם, לטהר אותו. שר' שמעון היה אומר כך, בתפלה של אדם הזה שאני מטהרו, מתכפר העולם. וכל שכן בתקיעת שופר, שלא היה מקבל תקיעת אדם, שאינו חכם לתקוע בכונה בסוד התקיעה.
שג) דתנינן רבי ייסא וכו': שלמדנו, ר' ייסא סבא אמר, אלו התקיעות כסדרם. סדר הראשון כלול מכולם. כלומר שכלול משברים ומתרועה, והסדר הוא, תקיעה, שברים תרועה, תקיעה. סדר השני, תקיעה אחת כסדרו בתחילה, ותקיעה אחת כסדרו בסוף, וגבורה גדולה, דהיינו שברים, ביניהם. והסדר הוא, תקיעה, שברים, תקיעה. סדר השלישי הוא, תקיעה אחת מכאן בתחילה, ותקיעה אחת מכאן בסוף, וגבורה סתם, שהיא תרועה, ביניהם. השברים עולה לגבורה, התרועה יורדת למלכות. אחד דין קשה. דהיינו השברים ואחד דין רפה דהיינו התרועה. והרי העמידוהו. והם עשרה קולות, דהיינו, תשר"ת תש"ת תר"ת. והם תשעה קולות, כי האחד, שבאמצע סדר הא', שהוא שברים תרועה, אינו שני קולות אלא הוא כלל הכל, כלומר, קול אחד שכולל שנים, וע"כ אין יותר מתשעה קולות.
פירוש. ב' גבורות הן, אחת הוא קו שמאל דז"א, שנקרא יצחק. והשניה היא המלכות, שהיא נבנית מקו שמאל, והיא ג"כ גבורה. וע"כ גבורה דז"א מכנה גבורה גדולה, והמלכות מכנה גבורה סתם. והתקיעות בכללן הן כנגד ג' קוין, כלומר, לתקן הקו שמאל שהיא דין, עם ב' הקוין הימין והאמצעי, המכונים אברהם
ויעקב, שהם חסד ורחמים, שה"ס ב' התקיעות א' בראש הסדר כנגד אברהם, וא' בסוף הסדר כנגד יעקב, שביניהם נתבשם ונמתק יצחק שהוא קו השמאל.
אמנם יש ב' בחינות שמאל, שהם גבורה דז"א שנקרא יצחק, וגבורה סתם שהיא מלכות כנ"ל וצריכים להמתיק את שניהם. וע"כ צריכים לג' סדרים. כי השברים הוא כנגד גבורה הגדולה, והתרועה היא כנגד גבורה סתם. וע"כ בסדר הראשון, אנו כוללים ב' הגבורות יחד, וז"ש, קדמאה כלילא מכלא וע"כ אנו תוקעים, תקיעה, שברים תרועה, תקיעה וסדר השני אנו ממתיקים עם ב' התקיעות את גבורה הגדולה בלבדה, שהוא שברים, וע"כ אומר, תנינא, חדא כסדרא, וחדא כסדרא, גבורה גדולה בינייהו. דהיינו שתוקעים תקיעה שברים תקיעה. ובסדר הג' אנו ממתיקים עם ב' התקיעות את גבורה סתם בלבדה, וז"ש, תליתאה חד הכא וחד הכא, גבורה בינייהו שאינו אומר כאן גבורה גדולה, אלא סתם גבורה, שהיא המלכות, שהיא תרועה. ואנו תוקעים כאן, תקיעה תרועה תקיעה.
פוסקא, פירושו שברים, שהקול נשמע פסקי פסקי. קומטרא, פירושו תרועה, שהיא מלשון קנטור, שפירושו הכעסה, כי קול התרועה נשמע כמו גערה והכעסה. וז"ש פוסקא סלקא, שהשברים עולה לגבורה דז"א. קומטרא נחתא, שהתרועה יורדת למלכות. חד תקיפא, היינו שברים, שהיא דין קשה. חד רפיא, היינו תרועה שהיא דין רפה.
שד) ובהאי יומא מתעטרא וכו': וביום הזה מתעטר יצחק, שהוא גבורה וקו שמאל, והוא ראש האבות. ביום הזה כתוב, פחדו
שד זהר ויקרא לראש השנה
וקול שופרא תקיף לחדא. זכאה חולקיה, מאן דעבר בינייהו, ואשתזיב מנייהו. א"ר אבא, בג"כ קרינן פרשתא דיצחק בהאי יומא, דבהאי יומא אתעקד יצחק לתתא, ואתקשר ע בההוא דלעילא. אימתי אתקשר. בשעתא דכתיב פ) ויעקוד את יצחק בנו וגו'.
שה) אמר רבי אלעזר, בהאי יומא אעטר יצחק לאברהם, דכתיב צ) והאלהים נסה את אברהם. מאי נסה. כד"א, ק) ואל עמים ארים נסי. ר) ויקרא שמו יי' נסי. מאי קמ"ל. בגין דאשתכליל ימינא ואשתלים. הה"ד והאלהים נסה את אברהם. והאלהים דייקא, ודא הוא ש) ופחד יצחק.
מסורת הזהר
פ) (בראשית כב) וירא קנא צ"א תקוני זהר קלט.
חלופי גרסאות
ע באברהם.
צ) (שם) בא ט צ"ח. ק) (ישעיה מט). ר) (שמות יז) בשלח קכט צ"נ. ש) (בראשית לא) משפטים קג צ"א.
מאמר הסולם תקיעת שופר
בציון חטאים. ביום הזה נעקד יצחק, ועקד הכל. ושרה מיללת. וקול שופר חזק מאד. אשרי חלקו מי שעבר ביניהם, וניצל מהם. א"ר אבא, בשביל זה אנו קוראים פרשת עקדת יצחק ביום הזה, כי ביום הזה נעקד יצחק למטה ונקשר באותו שלמעלה. מתי נקשר, בשעה שכתוב, ויעקוד את יצחק בנו וגו'.
פירוש. בראש השנה חוזרים העולמות לקדמותם, והיינו כמו שהיתה המלכות ביום ד' דמעשה בראשית, שהיתה מלבשת הקו שמאל דבינה, וז"א הקו ימין דבינה, ואז עוד לא נתיחדו הימין והשמאל ביחד, והיתה החכמה בלי חסדים ולא היתה יכולה להאיר. כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וז"ס הדינים וקטרוג הלבנה. והעצה לזה, נתן הקב"ה תקיעת שופר, שע"י הקול היוצא משופר מעוררים כח המסך דחירק בז"א שה"ס קו האמצעי, וע"י מסך דחירק הוא ממעט את קו השמאל מג"ר, ואז נכנע השמאל לימין ומתיחד עמו, (כמ"ש לעיל פרשת לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש) ומתלבשת ו"ק דחכמה שנשארו בקו שמאל בחסדים, ואז הם מאירים. כמ"ש כל זה לעיל (פרשת וירא אות שפ"א בהסולם ע"ש כל ההמשך). הרי שביום ראש השנה, ע"י תקיעת שופר, נתתקן הקו שמאל, שיוכל להאיר, מפאת התלבשותו בחסד דימין.
וזה שאומר, ובהאי יומא מתעטרא יצחק, שיצחק שהוא קו שמאל נתעטר ע"י התלבשותו בחסדים, ומאיר בבחינת ו"ק דג"ר שנקרא עטרה. והוא רישא לאבהן, כי בחינת הראש, שה"ס ג"ר, שיש בחג"ת דז"א הנקראים אבות, הן מיצחק, כי ו"ק דחכמה (דפו"י דף י"ח ע"א)
שלו ה"ס ג"ר וראש. אבל קו ימין שה"ס אברהם, הוא בחינת חסדים חסרי ג"ר, כי אין ג"ר אלא מחכמה. בהאי יומא כתיב, פחדו בציון חטאים, כי החטאים הרוצים להדבק בג"ר דשמאל, המעוררות דין בעולם, הם עתה בפחד, מחמת שהמסך דחירק שנתעורר מקול שופר, מיעט את ג"ר הללו. ותדע, כי תקיעת שופר ועקדת יצחק הם ענין אחד, כי עקדת יצחק פירושו שאברהם עורר את המסך דחירק שבקו האמצעי למעלה, שע"י כח הזה, ויעקוד את יצחק בנו, דהיינו שמיעט הג"ר דחכמה שבקו שמאל שהן בחינת יצחק, שעל ידי המיעוט הזה נכלל השמאל בקו ימין שה"ס אברהם למעלה, וכן יצחק למטה נכלל באברהם. שעי"ז נשלמו שניהם.
וז"ש בהאי יומא יצחק אתעקד, כי קול השופר ממעט את קו השמאל מן הג"ר שלו שזה נבחן לעקידה של יצחק, ועקיד כלא, שכל הבחינות של קו שמאל למעלה, נעקדו, ואפילו קו השמאל דבינה, ושרה מיללת, שהבינה הנקראת שרה היתה בוכית, שפירושו מיעוט, מחמת שנתמעט קו השמאל שלה. ומפרש, למה נעשה כל זה ואומר שהוא משום, וקול שופרא תקיף לחדא, שקול השופר החזק גרם לכל המיעוט הזה, כנ"ל. וז"ש אתעקד יצחק לתתא ואתקשר בההוא דלעילא, שנתקשר מחמת העקידה ביחוד ימין ושמאל שלמעלה. וזכה שהו"ק דחכמה שלו יתלבשו בחסדים, שהיא בחינת הג"ר שלו ושל שאר המדרגות.
שה) אמר רבי אלעזר וכו': אר"א ביום הזה, של עקידת יצחק, העטיר יצחק לאברהם,
זהר ויקרא לראש השנה שה
שו) רבי אבא אמר, כתיב ת) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. כי אלהים שופט, פ אלמלא דאעבר דינא דיצחק, באתר דיעקב שארי, צ ואתבסם תמן, ווי לעלמא דיערע בגיניה, ורזא דמלה, א) כי באש יי' נשפט. ודא הוא אתבסמותא דעלמא.
שז) וכיון דעאל באתרא דיעקב, ויעקב אחיד *) ביה, כדין שכיך אשא; ק] ואצטננו ק גומריה. לב"נ, דהוה רגיז, וחגר וזיין גרמיה, ונפק ברוגזיה לקטלא לבני נשא. חד חכימא קם על פתחא, ואחיד ביה, אמר אלמלא לא אחיד בי ואתתקף בי, הא קטולא בבני נשא אשתכח. בעוד דאתתקפו דא בדא, ואחיד דא בדא, אצטנן רוגזיה על דנפק לקטלא. נפק לאוכחא, מאן ר סביל רוגזא ותוקפא דדינא דההוא ב"נ. הוי אימא, דא דקאים אפתחא.
שח) כך אמר קב"ה לישראל, בני, לא תדחלון, ש הא אנא קאים על פתחא, אבל אזדרזו בהאי יומא ת נחבו א לי חילא. ובמה. בשופר. דאי אשתכח
מסורת הזהר
ת) (תהלים עה) משפטים קמא צ"ע. א) (ישעיה סו) תקוני זהר תנ"ט צב: ת"ע קכו:
חלופי גרסאות
פ ואלמלא. צ ואתחסי; ואתסחי; ואתסי; ויתסחי.
ק גומרין. ר שכיך. ש ל"ג הא. ת ויהבו. א ליה.
דרך אמת ק] ונתקררו הנחלים והוא משל אל השקט הכעס.
מאמר הסולם תקיעת שופר
במוחין דג"ר המכונים עטרה, בסו"ה בעטרה שעטרה לו אמו, שכתוב והאלקים נסה את אברהם. מהו נסה. הוא כש"א, ואל עמים ארים נסי. ויקרא שמו ה' נסי, שהוא לשון התנשאות ורוממות. ונסה הוא כמו נשא, ולא מלשון נסיון. כי בעקידת יצחק הגדיל ונשא את אברהם. שואל. מה מלמדנו. ומשיב, שמלמדנו, שנשתכלל הימין ונשלם על ידי עקדת השמאל. כי מטרם שקו ימין שה"ס אברהם נכלל בשמאל שהוא יצחק, אין לו לימין אלא ו"ק בלי ג"ר, ואחר שנכלל בשמאל, יש לו ג"ר כמו השמאל. כנ"ל בדבור הסמוך. והתכללות זו באה לו ע"י עקדת יצחק, ונמצא שהימין נשתכלל ונשלם ע"י העקדה. זה שכתוב, והאלקים נסה את אברהם, דהיינו שהגדילו בג"ר. והאלקים הוא בדיוק, שזה הוא פחד יצחק, דהיינו מדת הגבורה שהיא קו שמאל, שמדה זו הגדילו בג"ר. ע"י שנכלל בה ע"י עקדת יצחק.
שו) רבי אבא אמר וכו': רא"א, כתוב, כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. כי אלקים שופט, אלקים הוא גבורה, ושופט הוא ת"ת, שנקרא משפט. והפירוש הוא, כי אם לא היה עובר הדין של יצחק שה"ס גבורה וקו שמאל, במקום שיעקב שורה, שה"ס ת"ת וקו אמצעי, ונתבשם שם, אוי לעולם שיפגש בדינו. כי יעקב שה"ס קו אמצעי ממעט את קו השמאל ע"י המסך דחירק שע"י (דפו"י דף י"ח ע"א *) דף י"ח ע"ב)
זה מתיחד השמאל עם הימין ונתבשמים הדינים הקשים שבשמאל. כנ"ל. וסוד הדבר, כי באש ה' נשפט, שהאש שבשמאל נשפט ע"י הויה, שהוא קו אמצעי. המיחדו עם הימין, וזו היא התבשמות העולם.
שז) וכיון דעאל באתרא וכו': וכיון שיצחק, שהוא קו שמאל, נכנס במקומו של יעקב, שהוא קו אמצעי, ויעקב אחז בו, דהיינו בכח המסך דחירק שבו, (כנ"ל לך י"ג ד"ה ונתבאר) אז שקט האש ונצטננו הגחלים שלו, דהיינו הדינים של קו שמאל. בדומה לאדם שהיה כועס וחגר והזדיין ויצא בכעסו להרוג בני אדם. חכם אחד עמד על פתחו, ואחז בו. ולא עזבו לצאת החוצה. אמר לו הכועס, אם לא אחזת בי והתקפת אותי, היה הרג נמצא בעולם. כי בעוד שהתקיפו זה את זה ואחזו זה בזה. נצטנן כעסו על שיצא להרוג. יצא אותו חכם והוכיח, מי סבל הכעס ותוקף הדין של אותו אדם, הוי אומר, מי שעמד על הפתח לעכבו מלצאת. .
שח) כך אמר קב"ה וכו': כך אמר הקב"ה, שה"ס קו האמצעי, לישראל. בני לא תפחדו מן הדינין של קו שמאל, כי אני עומד על הפתח, לעכב את הדינים מלצאת, אבל התעודדו ביום הזה ותנו לי כח, ובמה בשופר. שעל ידי קול שופר מעורר קו האמצעי את המסך
שו זהר ויקרא לראש השנה
קול שופר כדקא יאות, ומכווני ביה לתתא, ההוא קלא סליק, וביה מתעטרי אבהן וקיימי במשכניה דיעקב. וע"ד בעי לאזדהרא בשופרא, ולמנדע בההוא קלא ב ולכוונא.
שט) ר] ולית לך קלא בשופרא, דלא סליק רקיעא חד. וכל אינון אוכלוסין דההוא רקיעא, יהבין אתר לההוא קלא, ומאי קא אמרי. ב) ויי' נתן קולו לפני חילו וגו'. וקאים ההוא קלא בההוא רקיע, עד דאתי קלא אחרא, ג ואתעתדו
מסורת הזהר
ב) (יואל ב) וישב פב צ"ד.
חלופי גרסאות
ב מוסיף ולכמנא ביה; ליה. ג ואתערו.
דרך אמת ר] עיין ענין התקיעות בפ' אמור צז ע"ב.
מאמר הסולם תקיעת שופר
המסך דחירק (כבאות ש"ד) שזה כל כחו למעט קו השמאל ולהמתיקו בימין וזולתו, אין כח שיוכל ליחד השמאל בימין, כנ"ל (לך י"ג ד"ה ונתבאר) שאם נמצא קול שופר כראוי ומכוונים בו למטה, הקול ההוא עולה, ומעורר את המסך דחירק בקו האמצעי, ומיחד הימין והשמאל, שבו מתעטרים האבות, שע"י התכללות בימין ושמאל, הם קונים מוחין דג"ר, שעי"ז נתעטר יצחק (כנ"ל באות ש"ד) ונתעטר אברהם (כבאות ש"ה) וכיון שאת כל זה גרם יעקב, נעטר גם הוא, שכל המוחין שגורם תחתון לעליון זוכה בהם גם התחתון. ונמצא שהאבות אברהם ויצחק עומדים במשכנו של יעקב, משום שהוא הפועל כל היחוד הזה. וע"כ צריכים להזהר בשופר, ולדעת קול ההוא, ולכוון בו.
שט) ולית לך קלא וכו': ואין לך קול בשופר שאינו עולה לרקיע אחד, וכל ההמון שבאותו הרקיע נותן מקום לקול ההיא. ומה הם אומרים. וה' נתן קולו לפני חילו וגו'. ועומד קול ההוא באותו הרקיע עד שבא קול אחר, ונועדים יחד ועולים בחבור לרקיע אחר. וע"כ למדנו, שיש קול שמעלה קול. ומה הוא. הוא, קול ההוא של תקיעת ישראל למטה.
פירוש. כבר ידעת שקול שופר עולה למעלה ומעורר את המסך דחירק שבקו אמצעי, כדי למעט ג"ר דשמאל וליחדו בימין, (כבאות ש"ד) אמנם יש ב' מיני פעולות במסך דחירק הזה, עד שממעטות ומיחדות השמאל בימין, א) היא שמגלה את המסך דצמצום א' הבלתי ממותק בבינה, המכונה מנעולא, שמכאן מקבל עיקר הכח למעט קו השמאל. ב) היא, שמגלה המסך דמלכות הממותקת בבינה, המכונה מפתחא, שמכאן, גם יש לו כלים לקבלת (דפו"י דף י"ח ע"ב)
המוחין דו"ק דג"ר. (כמ"ש זה לעיל לך דף י"ג ד"ה ולפיכך ע"ש) וע"כ נבחנים ב' בחינות קולות המעוררים המסך דחירק, קול א' הוא, המעורר את המסך דחירק מבחינת המלכות דצמצום א' הבלתי נמתקת בבינה. קול ב', הוא המעורר את המסך דחירק מבחינת מלכות הנמתקת בבינה. (כמ"ש לעיל וירא אות שפ"א בהסולם ע"ש) שקול ב' הוא עיקר הנרצה בתקיעת שופר. ואלו ב' פעולות שבמסך דחירק מכונות כאן בזהר ב' רקיעים.
וז"ש, ולית לך קלא בשופרא דלא סליק רקיע חד, דהיינו שאפילו קול מבחינת המסך דמלכות הבלתי נמתקת היוצא מן השופר, יש לו ג"כ רקיע אחד שפועל שם את פעולתו למעט הג"ר דשמאל. וז"ש, וכל אינון אוכלסין דההוא רקיעא יהבין אתר לההוא קלא, דהיינו שמקבלים את הקול ופועלים בו. ומאי קא אמרי, והויה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו וגו'. כי קול ההוא ממלכות דמדת הדין הבלתי נמתקת הוא רב ועצום מאד ואין מי שיעמוד לפניו, וע"כ יש בכחו למעט את קו השמאל. וע"כ הם משמיעים את המקרא הזה בעת פעולתם. אמנם אם היה נשאר הקול הזה דמדת הדין, לא היו ראוים עוד לקבל שום מוחין ואפילו ו"ק דג"ר (כמ"ש בראשית א' דף ז' ד"ה וכבר) וע"כ צריכים לקול הב' של מסך דמלכות הממותק בבינה. ששניהם מתחברים יחד, אלא קול הא' הוא בגניזו, ואינו פועל, אלא קול הב' הוא שפועל וע"כ ראוים לקבלת מוחין.
וז"ש וקאים האי קלא בההוא רקיע עד דאתי קלא אחרא, דהיינו עד שבא הקול דמסך המלכות הממותקת בבינה, ואתעתדו כחדא
זהר ויקרא לראש השנה שז
כחדא, וסלקין בזווגא לרקיעא אחרא ועל דא תנינן, אית קול דסליק קול, ומאי איהו. ההוא קלא דתקיעתא דישראל דתתא.
שי) וכיון דמתחברן כל אינון קלין דלתתא, וסלקין לההוא רקיעא עלאה דמלכא קדישא שארי ביה, ד מתעטרן כלהו קמי מלכא, וכדין כורסוון רמיו וכורסייא אחרא דיעקב קאים ואתתקן.
שיא) על דא אשכחנא בספרא דרב המנונא סבא, באינון צלותי ה דר"ה, דהוה אמר, צלותא ו וקל שופרא ז דאפיק ח ההוא זכאה, דאשתכח מרוחיה ומנפשיה ט בההוא י שופרא, כ דההוא קול סליק לעילא. ל ובההוא יומא קיימין ומשתכחי מקטרגין לעילא. וכד סליק ההוא קלא דשופרא, כלהו אתדחיין קמיה, ולא יכלין לקיימא. זכאה חולקיהון דצדיקייא, דידעין לכוונא רעותא לקמי מאריהון, וימעין לתקנא עלמא בהאי יומא, בקל שופרא. ועל דא כתיב, ג) אשרי העם יודעי תרועה. יודעי, ולא תוקעי.
שיב) בהאי יומא, בעי עמא לאסתכלא בב"נ שלים מכלא, דידע ארחוי דמלכא קדישא, דידע ביקרא דמלכא, דיבעי עלייהו בעותא בהאי יומא. ולזמנא קל שופרא בכלהו עלמין, בכוונה דלבא, בחכמתא, ברעותא, בשלימו. בגין דיסתלק דינא על ידוי מן עלמא. ווי לאינון דשליחא דלהון לא אשתכח כדקא
מסורת הזהר
ג) (תהלים פס) בא א צ"ב.
חלופי גרסאות
ד מתעתדן. ה ל"ג דר"ה. ו דקל: ל"ג וקל. ז מוסיף
דההוא קול דאפיק. ח ל"ג ההוא זכאה דאשתכח. ט מוסיף דאשתכח בההוא. י מוסיף שופרא זכאה.
כ דסלקא ול"ג דההוא קול. ל בההוא.
מאמר הסולם תקיעת שופר
כחדא וסלקין בזווגא לרקיעא אחרא, ששני הקולות מזדווגים יחד ועולים לרקיע הב', ששם פועל רק המסך דמלכות הממותקת בבינה, והמסך הבלתי ממותק מחובר בו בגניזו כדי לתת לו כח. וז"ש ועל דא תנינן, אית קול דסליק קול. כי קול הא' הבלתי ממותק, מעלה ונותן כח לקול הב' הממותק בבינה, שיוכל להחזיק הקו שמאל בו"ק דג"ר, וע"כ צריכים לחיבור שניהם. וזהו קלא דתקיעתא וכו'.
שי) וכיון דמתחברן כל וכו': וכיון שמתחברים כל אלו הקולות שלמטה, ועולים לרקיע העליון שהמלך הקדוש, שהוא קו האמצעי, שורה בו. מתעטרים כולם לפני המלך. ואז הושלכו כסאות הדין, והוקם כסא האחר של יעקב, שהוא קו האמצעי, ונתתקן.
שיא) על דא אשכחנא וכו': ע"כ מצאתי בספרו של רב המנונא סבה באלה התפלות של ראש השנה, שהיה אומר, התפלה וקול השופר שמוציא הצדיק בשופר ההוא, היוצא (דפו"י דף י"ח ע"ב)
מרוחו ונפשו, קול ההוא עולה למעלה. וביום ההוא עומדים ונמצאים מקטרגים למעלה וכשעולה קול ההוא של השופר כולם נדחים מפניו ואינם יכולים להתקיים. אשרי חלקם של הצדיקים שיודעים לכוון את הרצון לפני אדונם, ויודעים לתקן את העולם ביום ההוא בקול שופר, וע"כ כתוב, אשרי העם יודעי תרועה יודעי ולא תוקעי.
שיב) בהאי יומא בעי וכו': ביום הזה צריך העם לראות, שאדם שלם בכל, היודע דרכיו של מלך הקדוש, ויודע יקרו של המלך, שיתפלל עליהם את התפלה ביום הזה, ושיזמן קול שופר בכל העולמות בכוונת הלב, בחכמה, ברצון, בשלמות, כדי שיסתלק הדין על ידו מן העולם. אוי לאלו, אשר השליח שלהם לא נמצא כראוי, כי עוונות העולם יבואו להזכיר בשבילו. ז"ש אם הכהן המשיח יחטא, שהוא שליח כל ישראל, הוא לאשמת העם. משום שהדין שורה על העם.
וכד
שח זהר ויקרא לראש השנה
יאות, דהא חובי מ עלמא אתיין לאדכרא בגיניה. הה"ד, אם הכהן המשיח יחטא, דהוא שליחא דכל ישראל, לאשמת העם הוא, בגין דדינא שריא עלייהו.
שיג) וכד שליחא הוא זכאה כדקא יאות, זכאין אינון עמא, דכל דינין מסתלקין מנייהו על ידיה, כ"ש כהנא, דעליה , מתברכאן עלאי ותתאי. א"ר אלעזר, וע"ד, כהן ולוי עד לא יסלק לפולחנא, בדקין נ אבתריה, וידעין ארחוי ס ועובדוי, ואי לא, לא סליק לפולחנא, וכן בסנהדרין למידן דינא.
שיד) ואי אשתכח כדקא יאות, יהבין עליה חומרא דמקדשא. ואי לא, לא סליק לפולחנא. הה"ד, ד) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך. ע מפני מה פ זכה לאורים ולתומים, ולמפלח פולחנא. הוי אומר ה) אשר נסיתו וגו'. האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. וכיון דאשתכחו באלין דרגין, כדין יורו משפטיך ליעקב וגו', ישימו קטורה וגו'. לשככא צ רוגזא, ולזמנא שלמא. וכליל על מזבחך, בגין דיתבסמון כלא, וישתכחון ברכאן בכלהו עלמין, כדין ו) ברך יי' חילו וגו'.
שטו) ז) ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם וגו'. ר"ש פתח, ח) נשים שאננות קומנה שמענה קולי וגו'. כמה אית ליה לב"נ, לאסתכלא ביקרא דמאריה, בגין ק דישתכח בריה שלים קמיה קב"ה, דכד ברא קב"ה לב"נ *) ברא ליה שלים, כמה דאתמר, ט) אשר עשה האלהים את האדם ישר וגו'. את האדם דכר ונוקבא. ונוקבא אתכלילת בדכורא, וכדין ישר כתיב. לבתר והמה בקשו חשבונות רבים.
מסורת הזהר
ד) (דברים לג) חלק ג' קמה: קמו. ה) (שם) שם. ו) (שם) ויחי קעה צ"א. ז) (ויקרא ד) חלק ג' כ.: כג. ח) (ישעיה לב) חלק ג' יט: ט) (קהלת ז) ויחי עו צ"א.
חלופי גרסאות
מ עמא. נ אבתריהו. ס ל"ג ועובדוי. ע מוסיף הדר ואמר. פ מוסיף זכה אהרן. צ רוגזך. ק דאשתכח בריא.
מאמר הסולם תקיעת שופר
שיג) וכד שליחא הוא וכו': וכאשר שליח הצבור, הוא זכאי כראוי, אשרי הם העם, שכל הדינים מסתלקים מהם על ידו. וכל שכן הכהן, שבשבילו מתברכים העליונים והתחתונים. אמר ר' אלעזר, וע"כ, כהן ולוי מטרם שעולה לעבודה בודקים אחריו, ורואים דרכיו ומעשיו. ואם לא אינו עולה לעבודה. וכן בסנהדרין לדון דין, אין מקבלים איש לסנהדרין אלא אחר הבדיקה אם ראוי לכך.
שיד) ואי אשתכח כדקא וכו': ואם, הכהן או הלוי, נמצא כראוי, נותנים עליו חומר המקדש, ואם לא, אינו עולה לעבודה. ז"ש וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך. מפני מה זכה לאורים ותומים ולעבוד עבודה, הוי אומר, אשר נסיתו וגו'. כי נסיתו מקודם (דפו"י דף י"ח ע"ב *) דף י"ט ע"א)
וראית שכדאי לזה. האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. וכיון שנמצא באלו המדרגות, אז, יורו משפטיך ליעקב וגו', ישימו קטורה וגו', שיקריבו קטרת לשכך הכעס ולזמן את השלום. וכליל על מזבחך, כדי שיתבשם הכל, והברכות תמצאנה בכל העולמות. אז ברך ה' חילו וגו'.
שטו) ואם כל עדת ישראל ישגו וגו': ר' שמעון פתח. נשים שאננות קומנה שמענה קולי וגו'. כמה יש לאדם להסתכל בכבוד אדונו, כדי שימצא בריה שלמה לפני הקב"ה. כי כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו שלם. כמו שנאמר, אשר עשה האלקים את האדם ישר וגו'. את האדם, יורה שהיו דכר ונוקבא, והנוקבא היתה נכללת בדכר. ואז ישר כתוב. ואח"כ והמה בקשו חשבונות רבים.
ע"כ זהר פ' ויקרא לראש השנה
