זהר וירא לראש השנה רצז
שפא) תא חזי, א) כגוונא דא, ד ביום ה ר"ה, ו ויום הכפורים, דדינא אשתכח בעלמא, איהו קאים ז לקטרגא, וישראל בעיין ח לאתערא בשופר, ט ולאתערא קול, דכליל באש"א י ומי"א ורוח"א, יא ואתעבידו חד, ולאשמעא ההוא קול, מגו שופר.
דרך אמת
א) לעיל ס"ד ע"א ולקמן פ' אמור צ"א ע"א.
חלופי גרסאות: ד נ"א בד"ה. ונ"א דר"ה ונ"א מיומא. ה נ"א דר"ה. ו נ"א ל"ג ויום הכפורים. ז נ"א מוסיף לקטרגא עלמא. ח נ"א לאתעטרא. ט נ"א ולאתעטרא. י נ"א ומייא. יא נ"א ואתעביד.
מאמר הסולם וערפו - העגלה בנחל
מאמר ר"ה ויום הכפורים
שפא) תא חזי כגוונא וכו': בוא וראה כעין זה ביום ראש השנה ויום הכפורים שהדין נמצא אז בעולם, והשטן עומד אז לקטרג, שישראל צריכים אז להתעורר בשופר ולעורר קול, הכלול ממים אש ורוח, שהם חג"ת, שנעשו בו אחד, ולהשמיע אותו הקול מתוך השופר.
פירוש. י"ב חדשי השנה הם תקון ומלכות מתחילתה עד סופה, וכיון שסופה אינו נשלם לגמרי עד גמר התקון, ע"כ צריכים בכל שנה לחזור ולתקנה, וע"כ בכל ראש השנה אנו מתחילים מבראשית תקון המלכות, דהיינו כמו שנאצלה ביום ד' דמעשה בראשית שאז היתה, בסו"ה, ויעש אלקים את שני מארת הגדולים, שאז היתה בשלמות ג"ר דהארת השמאל, שה"ס הארת השורק, דהיינו חכמה בלי חסדים. וע"כ קטרגה הלבנה, אין ב' מלכים
משתמשים בכתר אחד, שלא היתה יכולה לסבול חסרון החסדים וה"ס קטרוג השטן גם כן, שקטרוגו נאחז בהמלכות להמשיך דינים, כל אימת שמאירים בה הג"ר של השמאל. וצריכים להעביר אחיזת השטן וקטרוגו מן המלכות בעת ההוא. וז"ש איהו קאים לקטרגא. כיון שנגלו בכל ר"ה ג"ר דשמאל, ע"כ עומד אז השטן לקטרג על המלכות.
וזה אמרו, וישראל בעיין לאתערא בשופר ולאתערא קול דכליל באשא ומיא ורוחא. כי כדי להעביר קטרוג השטן צריכים גם כאן לעשות איזו פעולה לבטל הג"ר דג"ר של הארת השמאל, כמו שנעשה ע"י עריפת העגלה, וע"י אמירת הזקנים, ועינינו לא ראו, בסוד תקון הב' אשר שם. כנ"ל. ופעולה זו, ה"ס
רצח זהר וירה לראש השנה
שפב) א וההוא קול, סלקא עד אתר, ב דכרסייא דדינא יתבא, ובטש בה, וסלקא, כיון דמטא האי ג קול מתתא קול דיעקב אתתקן לעילא, וקב"ה *) אתער רחמי, דהא כגוונא דישראל מתערי לתתא, קול חד, כליל באש"א ורוח"א ד ומי"א, דנפקי כחדא, מגו שופר, הכי נמי אתער לעילא ה שופר, וההוא קול דכליל ו באש"א ז ומי"א ורוח"א אתתקן, ח ונפק דא מתתא, ודא מעילא, ואתתקן עלמא, ורחמי אשתכחו.
שפג) וההוא מקטרגא אערבב, דחשיב לשלטאה בדינא, ולקטרגא בעלמא, וחמי דמתערי רחמי כדין ט אערבב, ואתשש חיליה, ולא יכיל י למעבד יא מדי, וקב"ה דאין עלמא יב ברחמי, דאי תימא דדינא יג אתעביד, לאו הכי, אלא אתחברו רחמי בדינא, ועלמא אתדן ברחמי.
שפד) תא חזי כתיב א תקעו בחדש שופר יד בכסה ליום חגנו טו דאתכסיא
מסורת הזהר
א) תקעו בחדש שופר: ח"ב קלה: קפד. רסז: ח"ג פו: צח: ק: קכא: רלא: רעה. ת"ז בהקדמה טו:
חלופי גרסאות: א נ"א ההוא (אה"ל). ב נ"א דכרסיא. ונ"א דכורסיא. ג נ"א קל. ד נ"א ומייא. ה נ"א ל"ג שופר. ונ"א מוסיף אתער שופר (אה"ל). ו נ"א דאשא. ז נ"א ומייא. ח נ"א ונפיק. ט נ"א אתערבב. י נ"א למיעבד. יא נ"א מידי. יב נ"א ברחמיה. יג נ"א אתעבר (אה"ל). יד נ"א בכסה וגו'. טו נ"א דאתכסייא.
מאמר הסולם ר"ה ויום הכיפורים
ה"ס הקול שאנו מעלים על ידי השופר. ונודע שבדרך כלל, יש ב' מיני קולות, א) קול המלכות הבלתי נמתקת בבינה. ב) קול הבינה או של המלכות הנמתקת בבינה, שאז קולה כקול הבינה. (כמ"ש לעיל בהקדמת הזהר דף קל"ח ד"ה ובזה ע"ש) ואומר שקול זה שאנו מעלים כדי למעט הג"ר דג"ר, הוא קול דבינה.
וז"ש ולאשמעא ההוא קול מגו שופר, דהיינו בינה המכונה שופר. שה"ס המסך דחירק שעליו יוצא קו אמצעי המיחד ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה (כנ"ל ב"א דף ט"ז ד"ה וזה) וז"ש קול דכליל באשא ומיא ורוחא, דהיינו קול דכליל בג' קוין המכונים: מים, אש, רוח. ואתעבידו חד, שע"י המסך הזה, נעשו ג' קוין אחד. ועי"ז נתמעט ג"ר דג"ר מהשמאל (כנ"ל ב"א דף רצ"ד ד"ה רבי) ואז מסתלק קטרוג השטן מהמלכות כמ"ש לפנינו.
שפב) וההוא קול סלקא וכו': וקול ההוא עולה עד המקום שכסא הדין יושב דהיינו לג"ר דשמאל שהקטרוג נאחז שם, ומכה בה דהיינו שממעט הג"ר דג"ר אשר שם, ועולה המלכות מכסא דין, לכסא רחמים, ואחר שמגיע קול הזה מלמטה, הנה קול יעקב נתתקן למעלה, שה"ס קומת החסדים היוצאת על המסך הנ"ל שה"ס קו אמצעי הנק' ת"ת ונק' יעקב, ונקרא רחמים. ואז נתעורר הקב"ה ברחמים. כי כמו שישראל מעוררים קול אחד למטה. שהוא כלול מאש ומים ורוח היוצאים מתוך השופר, כן מתעורר כנגדם למעלה בשופר העליון, שהוא (דפו"י דף קי"ד ע"א *) דף קי"ד ע"ב)
בינה. כי הכח לתקוע הוא אש, והקול נעשה ע"י רוח ועם הרוח יוצא ג"כ זיעה והבל שה"ס מים. והם מעוררים ג' קוין עליונים שבבינה, שממנה נמשכים המוחין לז"א ולמלכות, וההוא קול דכליל באשא ומיא ורוחא אתתקן, וקול הכולל אש מים ורוח שעלה מלמטה, דהיינו המסך, נתתקן, ויוצא זה מלמטה, דהיינו המסך, וזה מלמעלה דהיינו קומת החסדים היוצאת על המסך, ונתתקן העולם שהיא המלכות
והרחמים נמצאים.
שפג) וההוא מקטרגא אערבב וכו': והמקטרג נבוך, שחשב לשלוט בדין ולקטרג בעולם. כלומר, שלא עלה על דעתו, שג"ר דשמאל יתמעטו פעם, ויטעלם שליטתו וקטרוגו, ורואה שהרחמים מתעוררים, והוא נבוך, וכחו רפה, ואינו יכול לעשות מאומה, והקב"ה דן את העולם ברחמים. ואם תאמר שדין נעשה, דהיינו במה שנתמעטו הג"ר דקו שמאל ע"י קול שופר כנ"ל, אינו כן. אלא שנתחברו רחמים בדין, והעולם נדון ברחמים. פירוש, כי בעלית קול שופר מלמטה, שה"ס העלאת מ"ן דמסך דחירק, יצאה קומת חסדים, שה"ס קו אמצעי, על המסך (כנ"ל באות שפ"ב ד"ה וההוא) שהוא נקרא יעקב והוא רחמים, והעולם מקבל הרחמים מן קו אמצעי. ולפיכך אין התמעטות ג"ר דשמאל נחשב לדין. כי זולת זה, לא היו מתגלים
הרחמים בעולם.
שפד) תא חזי כתיב וכו': בוא וראה, כתוב, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו בכסה
זהר וירה לראש השנה רצט
סיהרא, דהא א) כדין, שלטא האי א חיויא בישא, ויכיל לנזקא עלמא, וכד מתערי רחמי, סלקא סיהרא, ואתעברת מתמן, ואיהו אתערבב, ולא יכיל לשלטאה, ואתעבר, דלא יתקרב תמן, ועל דא, ביום ר"ה, בעי ב לערבבא ליה, כמאן דאתער ג משנתיה, ולא ידע כלום.
שפה) ד בי"ה ה בעי ו לנייחא, ז ולמעבד ליה נייחא ח דרוחא, ט בשעיר דקרבין ליה, וכדין י אתהפך סניגוריא, עלייהו דישראל, אבל ביומא דר"ה, אתערבב, דלא ידע ולא יכיל יא למעבד כלום. יב חמי אתערותא דרחמי יג סלקין מתתא, ורחמי מלעילא, וסיהרא סלקא בינייהו, כדין אתערבב ולא ידע כלום, ולא יכיל לשלטאה.
שפו) וקב"ה דן להו לישראל ברחמי, וחיים עלייהו, ואשתכח להו יד זמנא כל אינון י' יומין, דבין ר"ה ליום הכפורים, לקבלא כל אינון דתייבין טו קמיה, ולכפרא לון מחובייהו, וסליק לון ליומא דכפורי.
שפז) ועל דא, בכלא קב"ה פקיד לון לישראל, טז למעבד יז עובדא, בגין דלא ישלוט עלייהו, מאן דלא אצטריך, ולא ישלוט עלייהו דינא, ויהון כלהון זכאין בארעא, *) כרחימו דאבא על בנין, וכלא בעובדא ובמלין תליא, והא אוקימנא יח מלין.
דרן אמת
א) קט"ו. א.
חלופי גרסאות: א נ"א חוויא. ב נ"א לאתערבבא. ג נ"א משינתיה. ד נ"א ביומא וכפורי. ונ"א ביה (אה"ל). ה נ"א מוסיף בעי לפייסא ליה (אה"ל). ו נ"א מוסיף לנייחא ליה. ו נ"א ולמעבד. ח נ"א ל"ג דרוחא (אה"ל). ט נ"א בההיא שעיר (אה"ל). י נ"א מוסיף אתהפך איהו. יא נ"א למיעבד. יב נ"א מוסיף חמי איהי. יג נ"א מוסיף דקא סלקין. יד נ"א זמן. ונ"א זמין. טו נ"א מוסיף קמיה בתיובתא.
טז נ"א למיעבד. יז נ"א מוסיף עובדא דא. יח נ"א מילי. ונ"א מילין.
מאמר הסולם ר"ה ויוה"כ
בכסה, פירושו שנתכסה הלבנה. דהיינו המלכות כי אז מחמת הארת השמאל, שולט אותו נחש הרע, ויכול להזיק העולם. וכאשר מתעוררים הרחמים על ידי תקיעת שופר, עולה הלבנה ונעברה משם, דהיינו מהארת השמאל מטעם שנתמעטו הג"ר ע"י קול שופר כנ"ל. והשטן נבוך ואינו יכול לשלוט, והוא נעבר מן הלבנה, ואינו קרב עוד שם. כי אחר התמעטות הג"ר דשמאל אין לו עוד מה לינק ממנה או לקטרג כנ"ל. ועל כן ביום ראש השנה, צריכים להומם את השטן, בדומה למצב הנעור משנתו ואינו יודע
מאומה.
שפה) בי"ה בעי לנייחא וכו': ביום הכפורים צריכים לנהוג עם השטן בנחת, ולעשות לו נחת רוח עם השעיר לעזאזל שמקריבין לו, ששולחים המדברה ששם מקומו, ואז נהפך להיות מליץ טוב על ישראל. אבל ביום ראש השנה נעשה נבוך, ואינו יודע, ואינו יכול לעשות מאומה כי רואה התעוררות רחמים עולה מלמטה ורחמים מושפעים מלמעלה (דפו"י דף קי"ד ע"ב *) דף קט"ו ע"א)
והלבנה, שהיא המלכות, מתעלה ביניהם, אז הוא נבוך, ואינו יודע כלום, ואינו יכול
לשלוט.
שפו) וקב"ה דן וכו': והקב"ה דן את ישראל ברחמים, ומרחם עליהם ונותן להם זמן, כל אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, לקבל כל אלו השבים לפניו, לכפר להם עונותיהם, ומעלה אותם
לקדושת יום הכפורים.
שפז) ועל דא בכלא וכו': ועל כן לתקון כל, צוה הקב"ה לישראל לעשות המצוה של תקיעת שופר. א) שלא ישלוט עליהם מי שאינו צריך. דהיינו להעביר שליטת השטן וקטרוגו. ב) שלא ישלוט עליהם הדין, אלא שישרה עליהם הרחמים. ויהיו זוכים כולם לרחמיו בארץ כרחם אב על בנים. והכל תלוי, בהתעוררות התחתונים, במעשה ובדבור. וכבר
נתבארו הדברים.
ע"כ זהר פ' וירא לראש השנה
