מאמר ויהי בחצי הלילה
צג) ויהי בחצי הלילה ויי' הכה כל בכור צ וגו'. ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי מאושא ללוד, והוה רבי חייא רכיב בחמרא. אמר ר' יוסי, ניתיב הכא
ונצלי, דהא מטא זמנא דצלותא דמנחה, ותנינן, לעולם יהא אדם זהיר בצלותא דמנחה. ק אמאי זהיר. משום דהיא שעתא דתליא דינא ובעי ב"נ לכוונא דעתיה, נחת ר' חייא ר וצלי.
צד) עד דהוו אזלי, נטה שמשא למיעל. א"ר חייא לר' יוסי אמאי את שתיק. א"ר יוסי, מסתכל הוינא בדעתאי, דלית עלמא מתקיימא, אלא על רישיהון דעמא. אי רישי עמא זכאין, טב לעלמא, טב לעמא. ואי לא זכאין, ווי לעלמא, ווי לעמא.
צה) א"ר חייא, ודאי כך הוא, מנלן. דכתיב, ע) ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה ויאמר יי' לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום. ישובו, ישבו מבעי ליה. לביתו, בביתו מבעי ליה. דהא באתרייהו קיימי.
צו) אלא הכי תנינן, אי רישא דעמא לא זכי, עמא מתפסן בחוביה. מנלן. דכתיב, פ) ויאמר דוד וגו' הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה, ש עשו, דוד חב, וישראל סבלו. ואי רישא ת דעמא מתפס בחוביה, עמא משתזבן. דהא דינא לא שריא עלייהו. דכתיב, ויאמר יי' לא אדונים לאלה, כלומר, א אלו לא הוו ב רישין לעמא, מהאי אורחא ישובו איש לביתו ג בשלום. כלהו משתזבן, אי רישיהון מתפסן. ואפילו יהושפט אתגזר עליה לאתענשא, משום דאתחבר באחאב. אי לאו ההוא צווחא , דכתיב, צ) ויזעק יהושפט.
מסרת הזהר
ע) (ד"ה ב' י"ח). פ) (ש"ב כ"ד). צ) (מ"א כ"ב)
חלופי גרסאות
צ מוסיף וגו' כתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון וגו'. ק ל"ג אמאי. ר וצלו. ש מוסיף עשו וכתיב (ד"ה א'
כ"א) ואני הוא אשר חטאתי וגו'. ת ל"ג דעמא. א אי; מוסיף אם אלו. ב רישיה; רישי. ג לשלום.
מאמר הסולם ויהי בחצי הלילה
מאמר ויהי בחצי הלילה
צג) ויהי בחצי הלילה וה' וגו': ר' חייא ור' יוסי היו הולכים מאושא ללוד, והיה ר' חייא רוכב על החמור. א"ר יוסי, נשב כאן ונתפלל. כי הגיע זמן תפלת המנחה. ולמדנו, לעולם יהיה האדם זהיר בתפלת המנחה. ולמה צריך להיות זהיר. משום שהיא השעה שהדין תולה על העולם, וצריך האדם לכוון דעתו. ירד ר' חייא מעל החמור והתפלל.
צד) עד דהוו אזלי וכו': בעוד שהיו הולכים נטה השמש לבא. אמר ר' חייא לר' יוסי, למה אתה שותק. אמר ר' יוסי מסתכל הייתי בדעתי. שאין העולם מתקיים אלא על ראשי העם. אם ראשי העם הם צדיקים טוב לעולם, טוב לעם. ואם אינם צדיקים אוי לעולם, אוי לעם.
צה) א"ר חייא וכו': אר"ח, ודאי כך הוא: מאין לנו. כי כתוב, ראיתי את כל ישראל נפוצים וגו' לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו (דפו"י דף ל"ו ע"ב)
בשלום. שואל, כתוב ישובו, הלא ישבו היה צריך לומר. וכן, לביתו, בביתו היה צריך לומר, שהרי העם היו נמצאים במקומם, ואנה היה להם לשוב.
צו) אלא הכי תנינן וכו': ומשיב, אלא כך למדנו, אם ראש העם לא זכה במעשיו, נתפש העם בעונו. מאין לנו. כי כתוב, ויאמר דוד וגו' הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו. הרי שדוד חטא וישראל סבלו. ואם ראש העם נתפש בעונו, נצולים העם. כי הדין אינו שורה עוד עליהם. שכתוב, ויאמר ה' לא אדונים לאלה. כלומר, אם אינם ראשים לעם, כי נהרג אחאב, ע"כ ישובו מדרך הזה איש לביתו בשלום. ואע"פ, שהדין כבר רכב עליהם בדרך הזה, מ"מ כיון שנהרג ראשם ונתפש בעונו ישובו בשלום. כולם נצולים אם ראשיהם נתפש. ואפילו יהושפט נגזר עליו להענש, משום שהתחבר עם אחאב, אם לא אותה הצעקה שצעק, שכתוב ויזעק יהושפט.
עד
זהר בא לפסח טו
צז) עד דהוו אזלי רמש לילא, אמרו, מה נעביד, אי ניזיל חשך ליליא, אי ניתיב דחלא הוא. סטו מאורחא, יתבו תחות אילנא חד. ד ויתבו והוו אמרי מלי דאורייתא, ולא ה דמיכו.
צח) בפלגות ליליא, חמו חד אילתא ו דעברא קמייהו, והות צוחת ורמיאת קלין ז שמעו, קמו ר' חייא ור' יוסי ואזדעזעו. שמעו חד קלא דמכרזא ואמר, מתערין קומו. ניימין אתערו. עלמין, אזדמנו לקדמת ח מריכון. דהא מריכון ט מפיק לג"ע, י דאיהו היכליה, לאשתעשעא עם צדיקיא, דכתיב כ ובהיכלו כלו אומר כבוד.
צט) א"ר ל חייא, השתא פלגו דליליא ממש. מ וקלא דא, הוא קלא דנפק, וכאיב אילתא דלעילא ותתא, דכתיב קול יי' יחולל אילות. זכאה חולקנא, דזכינא למשמע דא.
ק) ותא חזי נ רזא דמלה, ט] בשעתא דקב"ה אתחזי ס על גנתא, כל גנתא אתכנש, ולא מתפרש מעדן. ומהאי עדן מבועי נפקין, לכמה אורחין ושבילין, ע והאי גנתא, אתקרי צרורא דחיי, דתמן מתעדנין צדיקיא פ מנהירו דעלמא דאתי. ובהאי שעתא, קודשא ב"ה אתגלי צ עלייהו.
קא) ק יתבו ר"ח ורבי יוסי, אמר רבי יוסי, בכמה זמנין שאילנא, האי דכתיב,
דרך אמת
ח] פנחס רע"ט ע"ב. ט] תרומה קע"ג ע"ב ואחרי מות ס"ז ע"ב.
חלופי גרסאות
ד ל"ג ויתבו. ה אדמיכו. ו דעבר קמיהו והוה ציח ורמי. ז ל"ג שמעו. ח מוסיף מריכון דהא קלא נפיק (וממעון קדשו יתן קולו) דכאיב אילתא דלעילא ותתא
דכתיב. ח] (תהלים כ"ט) קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות. ט נפיק. י ל"ג דאיהו היכליה. כ מוסיף ויבא מלך הכבוד ובהיכלו. ל מוסיף יתבו ר' חייא ור' יוסי א"ר. מ ל"ג מן וקלא עד זכאה. נ מוסיף דא רזה. ס מוסיף על כל. ע וכל. פ לעלמא ול"ג מנהירו. צ מוסיף עלייהו בשעתא דקב"ה אתער בגנתא דעדן לאשתעשא עם צדיקיא כרוזא נפיק וקרי עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו מאי ויאכל פרי מגדיו אלין קרבנין דאתקרבו קמיה מנשמתיהון דצדיקיא האי בפלגות ליליא בשעתא אחרא שאר קרבנין ממש. ק ל"ג יתבו ר' חייא ור' יוסי.
מאמר הסולם ויהי בחצי הלילה
צז) עד דהוו אזלי רמש וכו': בעוד שהיו הולכים החשיך הלילה, אמרו מה נעשה, אם נלך כבר החשיך הלילה, אם נשב במקומנו. הרי פחד הוא. סרו מן הדרך, וישבו תחת אילן אחד. וישבו והיו אומרים דברי תורה, ולא יישנו.
צח) בפלגות ליליא חמו וכו': בחצות לילה, ראו אילה אחת, שעברה לפניהם והיתה צועקת, והרימה קולות. שמעו. קמו ר' חייא ור' יוסי והזדעזעו. שמעו קול אחד המכריז ואומר, נעורים קומו, ישנים העירו. עולמות, הכונו לפני אדוניכם. כי אדוניכם יוצא לגן עדן, שהוא היכלו, דהיינו המלכות, להשתעשע עם הצדיקים. שכתוב, ובהיכלו כולו אומר כבוד.
צט) א"ר חייא וכו': אר"ח, עתה חצות לילה ממש. וקול זה, ששמענו, הוא קול היוצא ומחלחל האילה של מעלה, שהוא המלכות, ושל (דפו"י דף ל"ו ע"ב)
מטה. שכתוב קול ה' יחולל אילות. אשרי חלקנו שזכינו לשמוע את זה. (ועי' ויגש י"א ד"ה ביאור, ותבין משם את המאמר הזה).
ק) ותא חזי רזא וכו': ובוא וראה, סוד הדבר הוא, בשעה שהקב"ה נגלה על הגן, מתאסף כל הגן, דהיינו כל הצדיקים שבגן, ואינו נפרד מעדן, שהוא החכמה. ומעדן הזה יוצאים עינות, דהיינו הארת החכמה, לכמה אורחות ושבילים (עי' ביאורם בב"א דף רנ"א ד"ה נחית) להשגת הצדיקים. וגן הזה נקרא צרור החיים, ששם מתעדנים הצדיקים מהארת עולם הבא. ובשעה ההוא הקב"ה מתגלה אליהם.
קא) יתבו ר"ח ור' יוסי וכו': ישבו ר' חייא ור"י. אמר ר' יוסי, כמה פעמים שאלתי זה, שכתוב, ויהי בחצי הלילה וגו' ולמה לא היה זה ביום שיגלה לכל פרסום הנס. ולמה מתו כל
טז זהר בא לפסח
ויהי בחצי הלילה ויי' הכה כל בכור מארץ מצרים אמאי לא הוה ביממא, ר דיתגלי ש לכל פרסומי ניסא, ואמאי מיתו כל אינון חלשי ת דבתר רחייא, ואינון טלייא דבני עאנא, ולא מיתו מלכי ופרדשכי, וגוברין מגיחי קרבא, כמה דהוה בסנחריב, דכתיב ק) ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור וגו'. ותנינן, כלהו מלכין בני מלכין י] רופינוס ופרדשכי, התם *) אתחזי גבורתא דחד שליחא דיליה, א יתיר מהאי, דהוה יאות ב למהוי דיליה יתיר.
קב) אמר ליה יאות שאלת, ואנא לא שמענא מידי בהאי, ולא אימא, אבל הא זכינא לכל האי, וארחא אתתקן קמן. אנא שמענא דרשב"י מדכי שוקין דטבריה, ניזיל גביה. יתבו, עד דהוה נהיר יממא. כד סליק נהורא, קמו ואזלי. כד מטו גביה. אשכחוהו, דהוה יתיב, וספרא דאגדתא בידיה.
קג) פתח ואמר, ר) כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו. כיון דאמר, כל הגוים כאין נגדו, למה ג כתיב מאפס ותהו נחשבו לו. אלא ד אוליפנא, ה דעתייהו ו דכל עמין דעלמא, דמהימנותא דלהון הוא כאין, דלא אדבקו עלאין ז ותתאין, ושויין לקבלייהו מהימנותא דשטותא, אבל מאפס ותהו נחשבו לו, כהאי עלעולא, ח דסחרא ברוחא, ומתגלגלא בקיטא בריקניא, הה"ד ש) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.
קד) עוד פתח ואמר, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, את דא ימינא דקב"ה, ואת דא שמאלא. אוליפנא, דסטא קב"ה ימיניה, וברא ית שמיא,
מסרת הזהר
ק) (מ"ב י"ט) מקץ ל"ו צ"ב. ר) (ישעיה מ') הקסה"ז קל"ג צ"ד. ח"ג רעו. ת"ח קכ"א ט"א שכ"ג. ש) (דניאל ד') מקץ י"ב צ"א.
חלופי גרסאות
ר דאתגלי. ש ל"ג לכל. ת דרחייא ול"ג דבתר. א ל"ב יתיר. ב דיליה למהוי. ג אמר. ד למדנו. ה מדעתייהו; דרעותייהו. ו דעמין עע"ז ול"ג דכל; עמין עע"ז. ז בתתאין. ח דפרחא.
דרך אמת י] דוכסים ושרים.
מאמר הסולם ויהי בחצי הלילה
כל אלו החלשים שלאחר הריחים והטלאים שבצאן, ולמה לא מתו מלכים ושרים ואנשים עורכי מלחמה, כמו שהיה בסנחריב, שכתוב, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו', ולמדנו, שכולם מלכים בני מלכים שרים וקצינים, ושם נראה גבורתו של שליח אחד של הקב"ה, גדול יותר מן הנס הזה, שנעשה כאן על ידו עצמו, והלא הנס שלו היה ראוי להיות גדול יותר.
קב) אמר ליה יאות וכו': א"ל יפה שאלת, ואני לא שמעתי משהו בזה, ואיני אומר. אבל כיון שזכינו לכל זה, והדרך התתקן לפנינו, ואני שמעתי שר' שמעון בן יוחאי מטהר שוקים של עיר טבריה, נלך אצלו. ישבו עד שהאיר היום. כשעלה האור קמו והלכו. כשהגיעו אליו, מצאוהו, שהיה יושב וספר הגדה בידו.
קג) פתח ואמר וכו': פתח ואמר, כל הגוים כאין נגדו, מאפס ותהו נחשבו לו. שואל, (דפו"י דף ל"ו ע"ב *) דף ל"ז ע"א)
כיון שאמר כל הגוים כאין כנגדו למה כתוב עוד מאפס ותהו נחשבו לו. ומשיב, אלא למדתי דעתם של כל העמים שבעולם, אשר אמונתם היא כאין, שאינם משיגים לא מדרגות העליונות ולא התחתונות. ומשימים לעצמם אמונה של סכלות, אבל מאפס ותהו נחשבו לו כמוץ הזה המסתובב ברוח ומתגלגל בקיץ בשדות בריקנות, שאין בו תוכן מאומה. ז"ש וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.
קד) עוד פתח ואמר וכו': עוד פו"א. בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. את זהו ימינו של הקב"ה, ואת זה שמאלו. למדתי שנטה הקב"ה ימינו, שהוא חסד, וברא את השמים, ונטה שמאלו, שהוא דין, וברא את הארץ. ז"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו.
מהו
זהר בא לפסח יז
וסטא שמאלא, וברא ית ארעא. הה"ד, ת) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו.
קה) מהו יעמדו יחדו. ס"ד שמיא וארעא לאו הכי, ט אלא ימינא ושמאלא דאינון א"ת וא"ת, והאיך יעמדו יחדו. בזאת ההיא, דשלטא בפלגות ליליא, דכלילא א"ת י בזאת.
קו) ותנינן, כתיב א) את הכל עשה יפה בעתו. א"ת, הא דאמרן. הכל, כד"א, ב) ויי' ברך את אברהם בכל. ותאנא, כ דהיא כתרא דאתקרי זא"ת, ל דכלילא מא"ת וא"ת. ושלטא בפלגות ליליא, בתרין סטרוי, ברחמי ודינא, רחמי לישראל, ודינא לעמין עכו"ם.
קז) פתח ר' חייא ואמר, אי ניחא קמיה דמר, דנימא חד מלה, על מה דאתינא כתיב, ויהי בחצי הלילה ויי' הכה כל בכור בארץ מצרים. ומהאי דאמר מר, אשתמע דהאי פסוקא בההוא. מלה אתא ואנן אורחא אתתקנא קמן, למיתי למשאל קמך.
קח) פתח ר"ש ואמר, ג) מי כיי' אלהינו המגביהי לשבת וגו'. מי כיי' אלהינו, דסליק ואתעטר לאתישבא בכתרא עלאה קדישא, מ נהירו על כל בוציני דנהרו
מסרת הזהר
ת) (ישעיה מ"ח) ב"א רנ"ו צ"ג. א) (קהלת ג') מקץ ט"ו צ"א. ב) (בראשית כ"ד) לעיל אות צ' צ"ס. ג) (תהלים קי"ג) מקץ י"ג צ"ד.
חלופי גרסאות
ס מהשמים קורא אני אליהם והארץ לאו הכי. י וא"ת. כ ההיא. ל כלילא. מ נהירו עלאה דבוציני דנהירו.
מאמר הסולם ויהי בחצי הלילה
קה) מהו יעמדו יחדיו: שואל, מהו שאוה"כ יעמדו יחדיו. ומשיב, פן יעלה על דעתך ששמים וארץ, שהם ז"א ונוקביה, אינו כן. שאינם עומדים יחדיו, אלא שהם ימין ושמאל נפרדים, שהם את, ואת כנ"ל. ע"כ אוה"כ יעמדו יחדיו. ואיך יעמדו יחדיו. בזאת ההיא, שהיא המלכות, השולטת בחצות לילה, שאז כלול את שהוא חסד בזאת שהיא מלכות. ונמצאים אז עומדים ביחד.
קו) ותנינן כתיב וכו': ולמדנו, כתוב, את הכל עשה יפה בעתו. את פירושו כמו שאמרנו, שהוא חסד דז"א, הכל, הוא כמש"א, וה' ברך את אברהם בכל. ולמדנו שבכל, היא הספירה שנקראת זאת, דהיינו המלכות, הכלולה מן את ואת, כנ"ל, ושולטת בחצות לילה בשני צדדים, ברחמים ובדין, רחמים לישראל ודין לעמים עכו"ם. ואומר הכתוב, א"ת הכ"ל עשה שיהיו מחוברים יחד, יפה בעת"ו, דהיינו בחצות לילה.
קז) פתח ר"ח וכו': פתח ר"ח ואמר, אם טוב לפני אדוני, אומר דבר אחד, על מה שבאתי. כתוב, ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'. ומדבר זה שאמר אדוני, נשמע, שגם (דפו"ו דף ל"ז ע"א)
מקרא הזה יבואר בדבר ההוא. ואנו, הדרך התתקן לפנינו, לבא ולשאל לפניך.
קח) פתח ר"ש וכו': פתח ר' שמעון ואמר. מי כה' אלקינו המגביה לשבת וגו' פירושו, מי כה' אלקינו, שהוא ז"א, העולה ומתעטר להתישב בכתר עליון הק', שהוא בינה, שהארתו מעל כל האורות המאירים והכתרים והעטרות. כי כל המוחין שבעולמות, מן הבינה הם נמשכים. המשפילי לראות, היורד בספירותיו מכתר לכתר, דהיינו מקו ימין דבינה לימין של עצמו. מנזר לנזר, מקו שמאל דבינה לשמאל של עצמו. מהארה להארה, מקו אמצעי דבינה לקו אמצעי של עצמו. ממאור למאור ממלכות דבינה למלכות של עצמו. להשגיח בעליונים בשמים ובתחתונים בארץ. ז"ש, ה' משמים השקיף על בני אדם וגו'.
פירוש. הכתוב מדבר בהשגות המוחין של ז"א. ונודע שמתחילה עולה ז"א למ"ן אל הבינה, ומכריע בין ב' הקוין ימין ושמאל דבינה שהיו במחלוקת, ועושה שלום ביניהם, ואז יוצאים ג' קוין בבינה, והמלכות המקבלת מהם. שז"ס תלת נפקי מחד, שג' קוין דבינה יוצאים מאחד שהוא ז"א. ועל זה אוה"כ, מי כה' אלקינו
יח זהר בא לפסח
כתרין ועטרין. המשפילי לראות, דנחית בכתרוי, מכתרא לכתרא, מנזרא לנזרא, מנהירו לנהירו, מבוצינא לבוצינא. לאשגחא בעלאין ותתאין, הה"ד ד) יי' משמים השקיף על בני אדם וגו'.
קט) תא חזי, כתיב, ויהי בחצי הלילה. נ כחצי מבעי ליה, או כחצות, כגוונא דאמר משה. ואי כמה דאמרי חברנא, דלא יימרון אצטגיני פרעה, משה בדאי הוא. הא קושיא באתריה קיימא, בג' גווני, דאפילו ישראל יימרון ס הכי. חד, דאי הכי הוה ליה למימר ויאמר משה כחצות הלילה. אמאי קאמר, כה אמר יי' וגו'. כמה דלא ע אתכוון שעתא, פ דהא לא יתפסון במשה, אלא כ] בפטרונא, בגין דאמר כה אמר יי' וגו'. תרי, דהא משה אמר, עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, ולא הוה הכי, אלא עד בכור השבי אשר בבית הבור. עכ"פ אפילו ישראל נמי יימרון הכי, דהא לא אתבררון מלי. תלת דאיהו אמר משמא דפטרונא כחצות, וכתיב ויהי בחצי הלילה.
קי) ועוד, שאלתא דילכון, יתיר על מטול דלא יכיל בעירא למסבל. צ אמאי הוה בפלגות ליליא, ק ולא ביממא. ואמאי מיתו כל אינון חלשין דבתר רחיא. אלא ר כלא רזא עלאה הוא, בין ל] מחצדי חקלא, וכלא ש אתכשר בנביאה מהימנא.
מסרת הזהר
ד) (תהלים י"ד) ח"ג קיט. ז"ח ע"ו ט"ב שנ"א.
חלופי גרסאות
נ בחצות. ס ל"ג הכי. ע יתכוון שעתיה. פ דלא ול"ג דהא. צ ל"ג מן אמאי עד אלא. ק ל"ג מן ולא עד אלא. ר מוסיף עד כלא. ש אשתבשר; אתקשר.
דרך אמת כ] באב ואדון שהוא הקב"ה. ל] בארתי
לעיל בכמה מקומות.
מאמר הסולם ויהי בחצי הלילה
אלקינו המגביהי לשבת. כי אע"פ שז"א הוא בחי' ו"ק, ולא מג"ר, מכל מקום הוא עולה לבינה ונעשה בה קו המכריע הנקרא דעת, שהיא ג"ר, והוא מתיישב שם בין ספירות דראש. ואח"כ כיון דתלת מחד נפקי נמצא דחד בתלת קיימא. (כמ"ש בזהר בראשית א' אות שס"ג) שז"א עומד ג"כ באותם ג' קוין שהאיר בבינה. כי אותו השיעור שהתחתון גורם להאיר בעליון זוכה בו גם התחתון עש"ה. וז"ש המשפילי לראות בשמים ובארץ, שאח"כ הוא משפיל עצמו, כי יורד מן הבינה למקום עצמו עם ג' המוחין ההם המאירים בג' קוים, ועושה זה כדי להשפיע בשמים ובארץ. וקו ימין מכנה כתרא. וקו שמאל מכנה נזרא. וקו אמצעי מכנה נהירו. והמלכות מכנה בוצינא.
קט) תא חזי כתיב וכו': בוא וראה, כתוב, ויהי בחצי הלילה, כחצי היה צריך לומר, או כחצות, כמו שאמר משה. ואם תאמר, כמו שאמרו החברים, שלא יאמרו אצטגניני פרעה, שמשה שקרן הוא. כי אי אפשר לדייק הרגע של (דפו"י דף ל"ז ע"א)
חצות לילה. הרי הקושיא במקומה עומדת בג' אפנים, שאפילו ישראל יאמרו כך. א) שאם כן היה לו לומר, ויאמר משה כחצות הלילה, למה אומר כה אמר ה'. והרי ה' אמר בחצות. וכמה שלא יכוון את השעה, לא יתפשו במשה, אלא באדון, שהרי אמר, כה אמר ה'. ב) כי משה אמר, עד בכר השפחה אשר אחר הריחים, ולא היה כן, אלא עד בכר השבי אשר בבית הבור. על כל פנים אפילו ישראל יאמרו כך, שהוא שקרן, כי לא התאמתו הדברים כמו שאמר. ג) שהוא אמר בשם האדון כחצות כתוב, ויהי בחצי הלילה. ולא כחצי, כמו שאמר משה.
קי) ועוד שאלתא דלכון וכו': ועוד, השאלה שלכם, הכבדה יותר ממשא שבהמה יכולה לסבול. ששאלתם, למה היה מכת בכורות בלילה ולא ביום. ולמה מתו החלשים שאחר הריחים. אלא הכל סוד עליון בין קוצרי השדה. דהיינו אותם שזכו להשיג הצמחים של אור הגנוז שנזרעו במלכות (כנ"ל אות נ"ז) הנקראת שדה. והכל הוא ישר בדברי הנביא הנאמן.
